חברים יקרים,
הדעה הרווחת היא שיש לשמר את מבנה בית העם ההיסטורי בנהלל.
האם אכן ראוי המבנה להשקעת מאמצים ומשאבים כספיים ניכרים, כדי לשפץ אותו?
האם זאת החלופה הטובה והנכונה ביותר להשקעה זו?
מבנה בית העם מייצג תקופה. הוא אב-טיפוס של אולמות המופעים והקולנוע של שנות העשרים המוקדמות בא״י. הוא כולל במה גדולה ועמוקה עם מגדל במה גבוה מעליה ומרתף תפעול מתחתיה, כיאה לתאטרון מקצועי.
חזית הכניסה חיננית ומעוצבת בשפת הבאוהאוס: ניגוד בין קו גגון הכניסה האופקי למגדל ההקרנה האנכי הפורץ מתוכה ומתנשא מעלה.
המבנה יועד להיות המוקד התרבותי של המושב וסביבתו. כך הוקם כקתדרלה בטבור הישוב, נצפה אל ארבעת חזיתותיו.
אך יותר מארבעים שנה (כמחצית ימי המושב), הבנין סגור וריק מפעילות. פיל לבן.
מדוע?
הבה נבחן את המבנה בזכוכית מגדלת:
הערך האדריכלי:
כאמור, חזית הכניסה חיננית ויפה. קו הגגון האופקי ממשיך לרחף לאורך שתי חזיתותיו הצדדיות.
ואולם אם נביט על המבנה בכללותו, הינו למעשה קופסא גדולה מטוייחת.
בנין גדול מימדים שלמעט חזית הכניסה - אטום ומנוכר לסביבתו.
הבנין איננו מופת אדריכלי (כמו למשל בנין האבן של הטכניון הישן בהדר,
בנין אמריקן קולוני חובק החצר הפנימית בירושלים,
קאזה באטלו של גאודי בברצלונה, או טאג’ מהאל).
טעות תכנונית שאיננה ניתנת לתיקון:
כמו כל בתי המושב שנבנו באותה תקופה, נוצקה ריצפת האולם במפלס פני האדמה, עם כל הבעיות הנובעות מכך.
וגם להרים את מפלס הריצפה בלתי ניתן.
כי הגגון המקיף את המבנה נשען על קורות זיזיות נמוכות מדי, היוצאות מן הקירות, ומונעות אפשרות להגבהת מפלס הריצפה בהעדר גובה ראש מספיק לעבור מתחתיהן.
גם בלתי ניתן להגביה את הדלתות , כשהמשקוף שלהן הוא תחתית קורה ראשית בקיר.
האולם צר, ארוך וגבוה, עם יציע בחלקו האחורי, מתוכנן כבית קולנע במתכונת הישנה.
הבמה מרוחקת ומנוכרת לשורות הרחוקות, גם באולם וגם ביציע. הוא איננו רלבנטי כאולם תאטרון או מופעים עדכני. אין היום שחקן שירצה להופיע באולם שצריך משקפת כדי לראותו.
זאת הסיבה שבית העם הפך לפיל לבן ונטוש.
האודיטוריום העכשווי מתוכנן בתקופתנו לרוחב, כאשר שורות המושבים קרובות לבמה ואף חובקות אותה.(ראו ״צוותא בת״א). כך מובטח הקשר בין הבמה לקהל, ונוצרת אינטימיות ביניהם.
בית העם בנהלל היה מקום עם ייעוד אחד, ואחד בלבד - האולם. ובזמנים שאיננו פעיל, נותר גוש גדול ואטום שניצב בלב הכפר.
הבנין מצוי במצב רעוע. זיון הברזל בעמודים, בקורות ובתיקרות - קרוב לפני הבטון ואף חשוף, חלוד, ואיננו תיקני. לוחות עץ הבמה סדוקים ושבורים. מערכות מגדל הבמה מפורקות.
המרתף טחוב ורטוב. הריצוף שבור. הדלתות והחלונות בלתי תקינים.
מערכות החשמל והאינסטלציה הסניטרית אינן רלבנטיות.
אקוסטיקה, תאורה, הגברה - אין. והמבנה אינו עומד בתקני רעידת אדמה.
כל שיפוץ שיכניס שינויים מבניים יהיה מאולץ ויקר. לא כל-שכן חלוקות פנימיות וביתור האולם.
כך גם תוספות למבנה. התוצאה הסופית בכל מקרה תהיה פשרה גרועה. ויקרה.
מה נכון לעשות?
להכין פרוגרמה תפקודית, שתגדיר את הצרכים והיעדים הנכונים למקום ולתקופה -
למשל: אולם מופעים רב-תכליתי, חדרי חוגים, מוזיאון נהלל, בית קפה … (אלה רק דוגמאות).
ולהבטיח את תיפקודו של המקום להיות מרכז רב תכליתי, חי ופעיל במירב שעות היום, ויקרין חיים אל סביבתו.
מבנה שלכל 4 חזיתותיו קשר פנים-חוץ.
ניתן להכריז על תחרות אדריכלים ארצית, או בין לאומית, או תחרות סגורה בין אדריכלים נבחרים.
להקצות את התקציבים לפרויקט חדש עדכני ורענן, במקום לשיפוצים ותוספות. פרויקט שמשתמש בחמרים חדשים וטכניקות בניה עכשוויות.
כפי שניתן לראות מדוגמאות עדכניות בעולם, פרויקטים מכוננים שנעשו ביד אמן, שינו פני קהילה שלמה, ואפילו הפכו למקום עליה לרגל ארצית ועולמית.
(האודיטוריום של פרנק גרי בלוס אנג’לס, בנין המוזיאון של פרנק גרי בבילבאו,
שהפך את העיירה הנידחת ממקום שכוח-אל למוקד תיירותי עולמי; או בנין האופרה החדש בסידני).
נהלל נשאה את דגל הקידמה לפני תשעים שנה, ואין סיבה שלא תישא את הדגל היום.
אוטוטו היא בת 100. ולקראת היובל היא אף תכפיל את עצמה.
הקתדרלה הישנה היתה נהדרת לתקופתה. אנחנו אוהבים ומוקירים אותה מעומק לבנו.
אך היא עשתה את שלה, וזו בדיוק העת הנכונה לבנות את הקתדרלה הנהדרת החדשה, שבשבילה כדאי יהיה לחגוג את החיים בנהלל.
בברכה,
דני כ”ץ.
דן כ”ץ תימורים
אדריכל ובונה ערים
טל. 0505865156
