יישר כוח לדני כץ!
לפעמים אנו ננעלים על פרוגרמה או רעיון. דני יצא אל מיחוץ לקופסא ופותח את עינינו.
נכון, יש פה נוסטלגיה ורצון לשימור אבל עלינו לחשוב מה נקבל ומה נפסיד בתמורה. האם אנו מתחדשים וצועדים קדימה או מנסים לשחזר מבנה שאינו מתאים ואינו פונקציונלי לתקופתנו.
בני הדור השני וחלקנו מבני השלישי עדיין זוכרים את בית העם במתכונת ההיסטורית שלו ואכן הנוסטלגיה מנגנת, מפעמת ומרטיטה את ליבינו. יחד עם זאת, עלינו להתקדם ולבחון אם איננו משקיעים ובונים היכל שאינו מתאים לתקופתנו ולדורות הבאים.
דומה הדבר לצריף מגורים שאנו רוצים לשמר אך גם רוצים להמשיך לגור בו. האם נשפץ אותו או נבנה בית חדש ?
אני מצטרף לדעתו של דני ומציע לבחון מחדש את הנושא ואת דעת הציבור.
בברכה,
אייל ירדנאי
