מושב נהלל

תמיד אני כאן

השיר הזה, שכתבתי ב-1993

מתאים למצב רוחי היום  ככל שהמאבק

נגד הקמת נמל תעופה בעמק נמשך ונמשך.

השיר נכתב (למגרה )  כתגובה רגשית,

 לשירו של שלמה יידוב "חלק ממני" ,

(עכשיו אני כאן) כאשר הפך ללהיט.

נוספו לו עתה  שתי שורות. באדום.  

חזר המלחין, הזמר, לעירו.

כבר בוגר, אל כור מחצבתו.

אל הכרך הגדול, הרחוק,

נוף גדול, מגוון, אורבני.

עומד שם, נפעם, ושיר מליבו

פורץ: "עכשיו אני כאן".

ואכן, אין כמו נוף,

בוודאי נוף ילדות,

להרעיף רגשות עלינו.

נוף ילדות, נוף בכלל,

כזה הוא - פסגת  היופי .

וליופי סגולה ייחודית:

מגיבים לו ממש בדיוק

כמו לפחד, שמחה או כאב.

רעד, צמרמורת, דמעות

ללא מעצור ובלם.

כתחושת היתגלות,

כמו ברק בך מכה.

ואני, באמרי לכם "נוף"

לזאת בלבד אתכוון:

ישות מאופק עד אופק

מצד אלי צד, מלא העין.

מלא, מלא בפרטים.

יציר שלמות של הטבע,

גם אם אדם בו ייסוב.

לא נולדתי בכרך על הפלטה

של שלמה, זה המשורר.

לא ביערות עד התחלתי לצעוד

לא לרגלי האנדים בגרתי,

בנפולי, "לראות ולמות".

נוף ילדותי הוא העמק,

המשולש הזה, הגדול.

ירוק, אך גם חום ואפור וצהוב

יחליף את  צבעיו בעונות.

בו עברו גם כל עונותי

מילדות עד ילבין שערי.

כה יפה, אין יפה ממנו

רק אוכל, אעמוד

ואחלום ואביט....

הוא חלום? שרים זאת

כבר חמשה דורות.

העמק הוא גם "שמורת טבע"

למרות שמלא הוא אדם

שלא השחיתוה עדיין,

לא תצלח תכנית גם הזדון,

להרעיש , לזהם, לצופף.

שלא כמשורר שלמה

מעולם לא נטשתי

את נוף הילדות הזה.

גם לא אטוש בעתיד,

ליותר מימים ספורים.

צבא, מילואים, לימודים, טיול?

תמיד שוֹב אשוב לכאן.

לעמק הרבה כניסות יש,

ותמיד כשאליו אשוב

מכל כיוון וצד:

מגבעות שייך-אברק,

מגיא יוקנעם, מכתף נצרת,

מדרך תבור, מנחל עירון

או עמק חרוד,

עת יצוץ המרחב המוכר :

מבלי דעת יכה בי רעד,

צמרמורת אותי תתקוף,

דמעות בעיני יעלו....

כמה יפה אתה , ירוק שלי

תמיד אני כאן אהיה.

והשותפה הנצחית שלי יודעת לתאר זאת יפה ממני.

דליה יפה : מיפיע דרומה                                מרמת ישי דרומה