עובדי הציבור ובעלי המקצוע / בשירות הציבור
"בעלי המקצוע" היו חלק בלתי נפרד מחיי המושב במשך עשרות שנים מאז הקמתו. חלקם היו מעורבים יותר וחלקם פחות. כולם תרמו ונטלו חלק בחיי היום יום של המושב, גם המקצועיים וגם החברתיים.
השוני בינם לבין רוב תושבי הכפר היה שהם לא היו חקלאים אלא עסקו בענפים שרותיים.
המצגת הזו הינה מחווה הוקרה ל " בעלי המקצוע " בעשרות השנים הראשונות של הכפר. אנשים שנטלו חלק בהקמתו מן ההתחלה, היו חלק מכל תחומי החיים , התמודדו עם קשיים כאן, ותרמו להיותו של הכפר מושב לתפארת כפי שהוא היום.
תנאי קבלה
כבר בשלבים שקדמו להקמת המושב צפה ועלתה השאלה בדבר מעמדם ומקומם של עובדי הציבור במושב.
תנאי הקבלה- " שיהיה איש תנועת העבודה, רוצה לחיות חיי מושב כרוחו וכתנאיו, וכמובן בעל ידע וניסיון מקצועי ".
המחשבה הייתה שהם יהיו חלק בלתי נפרד מחברת המושב. חלק עיקרי יהיו חקלאים וחלק אחר בעלי מקצועות אשר ישרתו את הציבור בתחומים שונים חשובים בחיי היום יום : חינוך, רפואה, בעלי מלאכה שונים, מנהלי חשבונות, עובדי מזכירות, . הכוונה היתה שהם יגורו במושב ויהנו משוויון מוחלט ברמת החיים ובזכויות החברים ואף ישתתפו באסיפות.
מגורים בנהלל
כל עובד ציבור קיבל חמישה דונם למשק עזר כדי להגדיל את הכנסתו וכדי לקשרו למושב ולחקלאות.
שכר העובדים נקבע בתחילה לפי הכנסת החקלאים " לפי הכנסת המחצית הגבוהה שבין החקלאים ( ממוצע)"
הוחלט לבסוף ששכר עובדי הציבור יהיה לפי המשכורת הסטנדרטית .
לאורך השנים היו מתחים בין שני הסקטורים. היו אפילו שביתות בנות יום ויומיים על רקע שכר. כשהמצב הכלכלי של החקלאים היה קשה (כמעט עוני ), הם התמרמרו על הביטחון הכלכלי של עובדי הציבור. כאשר המצב היה הפוך, רבתה הקנאה מצד בעלי המקצוע.
בשנת 1946כותב שמואל דיין : " בעלי המקצוע עדיין רובם אינם מעורים בחיי החברה הכלליים, חיים הם לעצמם, נבדלים ופסיביים בחיי החברה. עדיין שאלה זו תובעת את פתרונה ".
כאשר גדל מספר המושבים, הבעיה הפכה להיות תנועתית. הנושא הועבר לטיפול תנועת המושבים.
לאורך כל השנים ידעו גם החקלאים וגם עובדי הציבור שחיים משותפים והוגנים הינם תנאי בל יעבור לקיום המושב.
