מושב נהלל

אחרי המלחמה

כמו סרט אימה בהילוך איטי,

אור יום בהיר של סתיו,

שקט של סוף תקופת החגיםושלהי מלחמה ארורה.

נושאי בשורה רעה נכנסיםלשבעה בתים בכביש העיגול

ונשמע קול זעקה

ובאחת- מה שהיה אינו מה שיהיה

השלם החסיר מחלקיו

השבר גדול והיגון צורב

הדמעות חונקות והלב מסרב להאמין

הלך ולא ישוב.

נפל הבן

נפל האב

נפל אהוב

נפל אח בשדה הקרב.

ארז, גדעוני, זהר, עמוס, משהלה, גדי, זאבלה

כל אחד עולם ומלואו.

הכפר בוכה על בחוריו שנטמנו בגבעה והם בשיא פריחתם

מנסה לחזק משפחות השרויות בתהומות עצבונן

תומך במעגל מחבק, בשגרת העמלים, בשדות הירוקים,

בילדים הרצים מצחקים.

ויום רודף יום, וכל עונה בשעתה

והחיטה צומחת שוב.

וביום של סתיו בהיר, 46 שנים אחרי, על הגבעה

דמותכם אל מול עינינו ועמוק בליבנו

וכך יהיה לעד.