מודעת אבל
הננו מודיעים בצער עמוק על מותו של "אמצעי התקשורת" הוָתיק המכונה "עלון הכפר". מותו נקבע בישיבה של הוועד המקומי וההחלטה על כך לא פורסמה ולא ניתן לציבור להתייחס אליה ולערער עליה בדרכים המקובלות. הוא נקבר בחשאי בנוכחות הוועד בהודעה שמופיעה בפיסקה אחת של סיכום ערב שיתוף הציבור שפורסם לפני ימים ספורים.
אבלים: מוקירי זכרו ושוחרי המשכו בנהלל.
דברי הספד ודברי אישום. גדעון יפה.
עלון הכפר שרת את החברה והקהילה ואת מוסדותיה הנבחרים בנהלל מזה תשעים שנה. בין הדפים של מאות גליונותיו שהופיעו משך השנים האלה מתגלגלת היסטוריה של שלושה דורות בכפר. השמחות, הצער והיגון, דברי ספרות ושירה, הספדים וברכות, חיי היום-יום והאירועים המיוחדים בכפר ובמדינה, הוויכוחים והפולמוסים, ההסכמות וחילוקי הדעות. ימים טובים וימים קשים. דפיו הם ספר תיעוד והנצחה למסכת חיים ארוכה ושלמה. כשתש כוחן של עורכותיו האחרונות להמשיך את המפעל צצו קצת יותר צעירים שהביעו רצונם להמשיכו. לשנות את מראהו, לצמצם את היקפו לקצר את הימים בין הופעת גליונותיו, להוזיל את הפקתו. להמשיך לקיים את רוחו משכבר הימים.
האנשים האלה נחסמו. הוועד לא יכול לסבול שבכפר יהיה פירסום של הקהילה במימונו אך אינו בידיו. לכן, כנראה, הגדיר אותו הוועד בתיסכולו כ"אמצעי תקשורת" והחליט על חיסולו וקבורתו. אכן יש אמצעי תקשורת יעילים היום אך עלון הכפר לא היה אמצעי תקשורת, כמעט שלא. הצגתו ככזה מעידה על חוסר ידע הכפר, על חוסר הבנה ואולי אף על חוסר בינה. זה מוזר כי חברי הוועד לא נראו ככאלה. יש להם הצלחה גדולה בדברים חשובים אחרים.
גם צורת הפירסום של דבר הקבורה: לא יקרה! המזלזלת בציבור, לא ראויה. אני מוכן להתערב מי ניסח אותו.
הוועד טוען תמיד שרצונו להמשיך את המסורות החברתיות המבורכות של הכפר והנה קם ובעט באחת מאושיותיו וחיסלה. עליהם להתבייש במעשה זה, להחליט כי הגיע רגע בוא המשיח של כתבי העת ולאפשר קומו של עלון הכפר לתחיה. אני מתכוון לאסוף מהעלונים של השנים הרבות כוכבים ולפרסמם לציבור בשם כותביהם באתר נהלל. בסאם-דיי.
