אירוח הבימה ותודה לאילנה המר

הודעות מהמזכירות • 13/11/2017 כניסות

שתי מלכות

לפני חודשיים וחצי לערך, התקשרתי לאילנה המר ובדקתי אפשרות להזמין את מועדון הוותיקים בנהלל ליומיים. "אני רושמת", אמרה אילנה, בייקיות המאפיינת אותה, ומייד הוסיפה בעניין: "לאיזו מטרה?" סיפרתי לה, שאני מביאה אל העמק את ההצגה "שייקספיר מאוהב" של תיאטרון הבימה, לארבע הצגות ביומיים, גם לתלמידים, במסגרת סל תרבות לתלמידי התיכונים וגם למנויי התיאטרון. קאסט ענק של שחקנים ואנשי צוות 45 במספר ביניהם גילה אלמגור, הגברת הראשונה של התיאטרון.

סיפרתי לה שבין הצגות הבוקר והצגות הערב, אני מנסה לעזור להם למצוא מקום בו ינוחו ויאכלו ויאגרו כוחות להצגה הנוספת. שיתפתי אותה בזיכרונות ששמעתי מהסבאים במשפחת אלקנה ואבידב ומעפר ושרהל'ה, שסיפרו כיצד בעבר, היו מגיעים לכאן שחקני הבימה חנה רובינא, אהרון מסקין ושמואל רודנסקי, לנים בבתי החברים ומציגים בבית העם ושיש בכך תחייה מחודשת ונוסטלגית לסיפורי העבר המיתולוגיים של הכפר.

בשבועות שלאחר מכן, הוזמן הקייטרינג ונערכו יתר התיאומים. אילנה הודיעה לי שהיא מכינה לגילה אלמגור חדר פרטי בביתה בו תוכל לנוח, הכל בנדיבות אין קץ ונפש חפצה.
השבועות נקפו והגיע הרגע אוטובוס אדום גדוש שחקנים ואנשי צוות הגיע לאולם יפעת, להצגת הבוקר. אחריו, מונית לגברת הראשונה גילה אלמגור. הצגת הבוקר, עלתה בפאר תפאורת ענק, שמלות מרהיבות וחליפות מהודרות של לורדים אנגליים, חרבות, פאות תכשיטים ותיתורות, ואפילו כלב קטן, שאף לו היה תפקיד בהצגה.

בתום ההצגה עלו כולם לאוטובוס והגיעו כלאחר כבוד למועדון בנהלל. אילנה, שכבר מהבוקר טרחה על הכנת המועדון וסידורו, הוציאה את הסרוויס של המועדון ("הם אורחים שלנו, מה ניתן להם לאכול בחד פעמי?") וכשנכנסו השחקנים, עייפים ורעבים, התחושה הייתה כאילו נכנסו לסלון הפרטי של אילנה: מפות ורדרדות ומתוחות קישטו את השולחנות, המזנון סודר למופת, המועדון בהק מניקיון וסדר ואילנה המתינה בחיוך. צוות השחקנים לא ידע את נפשו. אילנה התרוצצה סביב כולם ועזרה עם מלח/מפיות/שירותים, טרחה על פינת הקפה. באמצע הגיעו לימור רגב וגל דוד, עפר אבידב שהגיע לצלם, כולנו נסחפנו בהתרגשות הרגע. קצת אחרי שנרגעו ושבעו, לימור ברכה וסיפרה את סיפורי העבר, גילה אלמגור, עדיין זכרה איך כשחקנית צעירה, הייתה מגיעה לכאן ולנה בנהלל. ואיך בימות הצנע, היו יוצאים השחקנים עם תשורות מהחברים במושב: ביצים טריות, שמנת מופרדת ועוד דליקטסים ופינוקים מן הכפר. רבותיי, ההיסטוריה חוזרת, והיא תמיד חוזרת לנהלל.
אחרי ארוחת הצהריים, אלמגור התארחה בביתה של אילנה המר, לפנות ערב, אספתי אותה לתיאטרון להצגת הערב שהייתה מוצלחת במיוחד. ביום לאחר מכן, התקיים שידור חוזר שוב הצגה לתלמידים, ואז שוב ארוח בנהלל. את שעות הבוקר, בילתה אילנה בסידור מחודש של המועדון, ויחד עם לימור רגב ושרה אבידב, הוחלט על מחווה קטנה לשחקני הבימה להעניק לשחקנים את התמונה ההיסטורית ואולי, אם יסכימו, לשחזר אותה שוב. התמונה ההיסטורית הוענקה כלאחר כבוד לגילה אלמגור, כולם התמוגגו מנחת, וברוח הטובה ששרתה על מועדון הוותיקים, הסכימו בנפש חפצה, גם לשחזר את התמונה ההיסטורית. ילדי הצהרון הוקפצו והגיעו בדילוגים, הסתדרו בשקט מופתי על מדרגות מועדון הוותיקים, ועפר אבידב, צילם וצילם, החזרנו עטרה ליושנה
עוד רגע של חסד מופלא, נרשם באותה שעת צהריים יום קודם, החמיאה גילה אלמגור על הסוקלנטים הרבים בגינתה של זהבה בנימיני. ביקשתי מגידי יפה, האבא של הסוקלנטים בנהלל, שיקפוץ למועדון עם ארגז לגילה אלמגור. גידי הגיע עם טרקטורון מלא סוקלנטים ועם נכדיו שטורחים עליהם ביום יום. גילה אלמגור לא ידעה את נפשה וקנתה את כל הארגזים שגידי הביא איתו, מתוודה בפניו, שבכלל לא רצתה להיות שחקנית, היא רצתה להיות גננית נוי
אחרי הצהריים, הגעתי לאסוף את גילה אלמגור להצגה האחרונה. אילנה בקשה שאבוא מוקדם יותר כי הזמינה את אלמגור לתה ושטרודל תפוחים. וכך, בסלון ביתה של אילנה, ישבו שתי הגברות הנכבדות, במסיבת תה אינטימית ובלתי שגרתית, לוגמות תה נענע עם לימון ומתענגות על שטרודל התפוחים של אילנה האפפל שטרודל, שגילה נשבעה, שהיה טעים ממש כמו זה שנהגה להכין לילי שרון המנוחה. הן נפרדו בחיבוק, כשאלמגור לא מפסיקה להודות לאילנה על האירוח החם, הן של השחקנים והן שלה "הערב, אשחק בשבילך", אמרה לה ואילנה, התמוגגה
בדרך לאולם המופעים ביפעת, גילה עוד הספיקה להתפעל משיח המנסואה השומית של משפחת נותקין, שפורח בעוז ועזוז ומאיר בסגול. שוחחתי עם גילה אלמגור על ההצגה "סימני דרך" בה היא משחקת בימים אלה, על חייה של המשוררת נעמי שמר. נסעתי לאט והצבעתי על דמותו המוכרת של יוסל'ה רגב, שצעד כמדי יום. "תראי, הנה יוסל'ה רגב, מהשיר, מיוסל'ה וזאבל'ה", וגילה לא ידעה את נפשה "את לא יודעת מה את עשית לי עכשיו", אמרה בהתרגשות גדולה וכנה
המבצע הלוגיסטי המורכב שכלל ארבע הצגות, שתי ארוחות צהריים, אירוח מלכותי ועוד כל מיני ארגונים וסידורים, עבר בשלום. בסופה של ההצגה הרביעית, בה אילנה המר ודינקה פלד נכחו, כמו גם עוד חברים מנהלל, גילה אלמגור לא התאפקה. לאחר שכל השחקנים השתחוו לקול תשואות הקהל, גילה אלמגור ביקשה לדבר: היא הודתה בחום רב על האירוח, סיפרה על הזיכרונות הנוסטלגיים מפעם ושוב הודתה. מועדון הוותיקים בנהלל, כבר שוב מצוחצח, נקי ומזמין, ממש כמו הסלון של אילנה, הסוקלנטים של גידי, עברו דירה לתל אביב.
אני נותרתי מלאת הודיה לאילנה שלנו, שמחזיקה את מועדון הוותיקים שלנו ברמה כל כך גבוהה, ("זה הבית שלי, רחלי, ממש הבית שלי"). אילנה רצה כמו נערה צעירה לכל משימה, בנפש חפצה, ביסודיות ובפנים מאירות. לגל הנהדרת במזכירות נהלל שלא הפסיקה להציע עזרתה, פינקה את השחקנים במגש פירות ובאה לראות שהכל בסדר. ללימור רגב, שתפסה את הרגע וסייעה לשחזר את התמונה ההיסטורית. לשרה אבידב שטרחה על הצילום ההיסטורי והפקתו בליווי הקדשה. לילדי הצהרון, לעפר אבידב שצילם, לגידי שהתייצב עם הסוקלנטים. כפר שלם כמעט, התגייס, ובמשך יומיים, דבק בנו אבק כוכבים, שטפו אותנו גלי נוסטלגיה וקיבלנו שוב, אישור מחודש, לכך שרוח נהלל, זו שעליה דורות גדלו פה, עדיין כאן, נושבת בעוז ובגאווה

.